<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף כ:</h2>
תנו רבנן בפרק אלו טריפות (חולין ס"ד ב') נמצא על הביצה קורט דם זורק את הדם ואוכל [את] השאר ומעמידה כשנמצא דם על הקשר, ומפרש אחר כך דווקא של חלבון כלומר [ה]קשר של חלבון אבל נמצא על חלמון שלה כלומר על קשר של חלמון כל הביצה אסורה, שדם שעל קשר החלמון אסור מן התורה וחשוב כבשר מפני שממנו אפרוח נוצר (תד"ה והוא ע"ש) וכן אמר רבי זעירא במסכת תרומות בירושלמי (פ"י הל' ו') בחלמון אסור והוא שנמצא על זכרותו של חלמון, על הקשר שממנו האפרוח נוצר, ואם נמצא הדם במקום אחר בביצה (שאין) [שאינו] לא על [ה]קשר של חלמון ולא על קשר של חלבון אף הדם מותר כמו שמוכיח במסכת כריתות בפרק דם שחיטה (כ"א א'), דתניא יצא דם ביצים שאינו מין בשר יצא דם דגים וחגבים שכולו היתר, משמע שכמו שדם דגים וחגבים מותר אף מדברי סופרים, כל זמן שהוא עליהם וניכר שהוא מהם כמו כן דם ביצים, ורש"י פירש (ד"ה והוא) והוא שנמצא הדם על קשר שלה אבל אם נתפשט הדם חוץ לקשר החלבון אף הביצה אסורה וזהו מפני שהדם על הקשר [ו]נתפשט חוץ לקשר אבל אם אין דם כלל על הקשר מודה שהכל מותר כאשר בארנו, ויש שאין רוצים לסמוך על זה וקולפין מקום הדם אף כשנמצא במקום אחר בביצה (עי' תו' שם).
<h2>דף כב.</h2>
מסקינן בפרק אף על פי (כתובות ס' א'), חלב האדם מותר באכילה אף על פי שבשר האדם אסור באכילה בעשה (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"ג הל' ב') כאשר בארנו (ל"ת קכ"ז), ובתורת כהנים פרשת שמיני (פרק ד' ה"ד) גרסינן ומביאה בכריתות פרק דם שחיטה (כ"ב א') יכול יהא דם חלב ובשר של מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתו ת"ל הוא טמא למעטם, אבל אסרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדים אלא חולבת אשה לתוך הכלי, וגדול שינק מן השד כיונק מן השרץ ומכין אותו מכת מרדות (רמב"ם שם הל' ד' ע"ש), עוד פוסק שם רב יוסף כדברי רבי יהושע בן לוי, שיונק תינוק והולך אפילו ד' וחמש שנים ואם גמלוהו ופירש שלשה ימים או יותר, מחמת בוריו ולא מחמת חוליו כדאיתא בירושלמי (כתובות פ"ה הל' ו'), אינו חוזר ויונק והוא שגמלוהו אחר ארבעה ועשרים חדש אבל בתוך זמן זה אפילו גמלוהו חדש או שנים מותר לחזור ולינק עד סוף ארבעה ועשרים חדש (רמב"ם שם הל' ה'). גרסינן בירושלמי דעבודה זרה (פ"ב הל' א') ומביאה מקצתה בגמרא שלנו בפרק חרש ביבמות (קי"ד א') תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואין חוששין לא משום שקץ ולא משום טומאה.
